פיתוח טכנולוגיות טיפוליות טובות יותר לטיפול בחלל הפה
אנו רואים שינוי משמעותי בדרך שבה אנשים מטפלים בבריאות הפה שלהם. במקום ביקורים תדירים במרפאה, המטרה היא להביא את הטיפול לבית. זה תלוי בעיקר בשני דברים: שימוש באור כדי להרגיע את החניכיים הדלקתיות, ושימוש בחום אינפרא-אדום כדי להפחית את הכאב. אבל יש דבר אחד חשוב – אי אפשר פשוט לשים כמה נורות LED במגש פלסטיק ולקרוא לזה מכשיר רפואי.
המדע שמאחורי האור ה“נכון”
אם אנחנו רוצים שזה יעבוד, הדיוק הוא הכל. אנחנו לא פשוט “מאירים” את החניכיים – אנחנו משתמשים באור באורכי גל מדויקים. אנו משתמשים באורך גל של 660 ננומטר לטיפול בשכבות החיצוניות של החניכיים, ובאורך גל של 850 ננומטר כדי לחדור לעומק העצם והרצועות. כדי שהאור יהיה יציב, אנו משתמשים בחומרים חצי-מוליכים מסוג גליום ארסן. למה? כי אם אורך הגל משתנה אפילו במעט, התאים בפה לא יוכלו לספוג את האנרגיה. במקרה כזה, אין לנו מכשיר טיפולי – יש לנו רק פנס יפה.
האתגר של החום
הבעיה היא שכדי להכניס את כל האנרגיה הזו למכשיר קטן, צריך להתמודד עם בעיות של חום. כשמזרימים יותר חשמל למכשיר כדי שהטיפול יהיה יעיל יותר, המכשיר נהיה חם מאוד. אם לא נהיה זהירים, עלולה להיגרם פגיעה ברקמות העדינות בפה, והנורות עצמן עלולות להיהרס מוקדם מדי. כדי לפתור את זה, אנו מכסים את כל הרכיבים בסיליקון מסוג רפואי, כדי שהחום לא יפגע במשתמש. אבל האתגר האמיתי הוא כיצד לספק אנרגיה למכשיר. במקום זרימה רציפה של חשמל, אנו משתמשים בזרימה מפוצלת של חשמל. זה מאפשר לשמור על טמפרטורה נמוכה, ובו זמנית לספק את האנרגיה הדרושה לריפוי הרקמות.
להפוך את המכשיר לקטן ועמיד בפני מים
בעתיד, כל המכשירים יהיו קטנים יותר. אנו פונים לשימוש בשלטים מסוג “System on Chip” כדי לשלוט בזמנים של הטיפול, כאשר האנרגיה מסופקת על ידי סוללות Li-Po קטנות וחיבור USB-C. אבל הבעיה הגדולה ביותר היא הרוק. הפה הוא סביבה לחה וקשה. בגלל הרוק והחומרים הכימיים המשמשים לניקוי, המכשירים עלולים להינזק. לכן אנו שואפים לרמת עמידות IP67 כמינימום. אם אחת האטמים נפגעת, הלחות עלולה לפגוע בלוח החשמלי ולגרום לקצר חשמלי. זו מלחמה תמידית בין הצורך להפוך את המכשיר ליעיל, לשמור על טמפרטורה נמוכה, ולוודא שהוא לא ייהרס מיד כשהוא נוגע במים.